ויקטור פ 
פאטיה היא עיר חוף, במרחק כשעתיים נסיעה מבנגקוק לכיוון דרום מזרח. על חוף מפרץ תאילנד. העיר כוללת אטרקציות תיירותיות, כולל אזורי שעשועים עמוסים בארים, דיסקוטקים, ומועדוני חשפנות.
התרבות שהתפתחה בין תיירים ותיירות לבין מקומיים ומקומיות בעיר, מתוארת בספרים ובדיחות. תרבות יחסים שהביאה עימה גם שברון לב לשתי הקבוצות.
הכל מתחיל מ”תיאום ציפיות” ו”בלופים” הדדיים…
קצת כמו “בחיים האמיתיים”, אחרי שמסתיימת החופשה.
כמעט חבר טלפוני
בדקתי עם חברים שלי, ובפייסבוק בקבוצת “פאטיה היפה”, בניסיון לענות על השאלה, ביום הראשון יחד. רגע לפני האהבה הגדולה.
היא מספרת שזה היום הראשון שלה בעיר החטאים. רק אתמול הגיעה באוטובוס. האם זה יום המזל שלי?
” שוב בילפת לבחורה שפעם ראשונה אתה בתאילנד?“
רבות מהעובדות בתעשיית השעשועים, לא אוהבות זרים מנוסים. בדיוק כפי שזרים רבים מחפשים את אלה שאינן “עובדות”, אלא מועסקות באחד מבתי העסק והשירותים האחרים בעיר העמוסה בבתי מלון, מסעדות, חנויות שונות ועוד.
รู้เรื่อง
הזרים הוותיקים והמשופשפים נקראים בסלנג תאילנדי: “סוּ רוּ” – יודעים יותר מדי.
รู้เรื่อง – רוּ רוּאַנְג – “יודע סיפור”, זאת אומרת: מבין עניין. מכיר את הדברים כפי שהם.
המבין יבין
“אם היא מדברת אנגלית היא ותיקה. אם מדברת רק תאילנדית, זה כנראה אומר שהגיעה לפני זמן קצר ועדיין לא הספיקה ללמוד. עוד מעט יתחילו הסיפורים (פעמים רבות אמיתיים, ו.פ) על המצוקה, הכסף שהיא חייבת, הבפלו החולה, הסבתא שנמצאת בבית חולים, האמא שגוססת, האבא שאין לו עבודה והיא תומכת”.
החבר’ה הטובים
“מזל טוב”,
“נפלת על (מזל) בתולה“,
“זה הרגע לקנות לוטו”,
“אל תפספס. להכיר להורים וישר להתחתן”,
“לפי הסטטיסטיקה הזו, לפני כמה ימים פטאיה היתה ריקה”
” תוודא שלא הגיעה היום מביקור בבית. אבל גרה פה 10 שנים…”
“תפסת אותה בדרך לספריה או לספרית?”
