ילי שטיניץ 
הצ’ט של הימים ההם
בגב הספר “מכתבים מתאילנד” רשום בלבן על רקע סגול בוהק:
“הספר זכה בפרס הבינלאומי של סיאטו לספרות ב1969 (SEATO). הרומן היחיד שתורגם מהשפה התאילנדית.
טאן סואנג יו, כתב “מכתבים” אלה לאמו בסין, מאז הגעתו לבנגקוק ב1945.
אנו קוראים על נישואיו, התעשרותו, עלייתו למעמד מכובד, ואחר כך על סבלו הרב בשל אי יכולתו להבין את משפחתו ואת התמורות בחברה בה הוא חי.
אנו עוקבים מרותקים אחר חייה של משפחת סוחרים בקהילה הסינית בבנגקוק. נפרשת בפנינו החברה התאילנדית המודרנית בבנגקוק על בעיותיה.
סגנון כתיבתו של בוטן מבריק, מלא חיוניות, ושוטף”
אבל מי הוא הסופר בוטן?
בדיקה מהירה מגלה שאין אדם בשם זה בתאילנד, לא בסין, ולא בשום מקום אחר על הגלובוס.
רגע לפני, קצת על הסיפור
אני זוכרת כשהגעתי לתאילנד, בתחילת ימי האינטרנט ההמוני. שיחות טלפון במחיר סביר אפשר היה לעשות רק ברחוב הקאוסאן, בחנויות המטיילים. הן עלו 7 באהט לדקה בעמדות עם אוזניות, מול מחשב נייח. משם גם היינו שולחים אימיילים הביתה, כי מחשבים ניידים וחיבורי אינטרנט לא ממש היו נפוצים.
המיילים ההם, היו המכתבים שלפני עולם הצ’טים.
קהילות סיניות התיישבו כמעט בכל העולם. רבים מהתושבים במדינות מזרח אסיה הם צאצאי מהגרים סינים.
בסוף מלחמת העולם השנייה, עזבו רבים את סין. הגירה שהתגברה עד לעליית השלטון הקומוניסטי שסגר את המדינה, והוריד מסך ברזל על גבולותיה.
אחד המהגרים הגיע לתאילנד, מחפש את דרכו בארץ החדשה, וכותב לאמו הזקנה שהשאיר מאחור במולדת הישנה. הוא לא בטוח אם אמו מקבלת את המכתבים, אך הוא ממשיך לכתוב.
העט חורצת אותיות על הנייר בחנות בה הוא עובד וגר, תחת אור עששית שהופך עם השנים לאור מנורת חשמל. בתחילה הוא עובד בחנות, בהמשך הוא הבעלים.
את חנויות הסוחרים התאילנדים-סינים אפשר לראות היום בטיולים ברחובות בנגקוק. בדרך כלל סב המשפחה, יושב עם שמיכה על הברכיים בפתח החנות. בפנים, מתנהגל סחר מכר של טובין.
הסינים שהיגרו לתאילנד באותן שנים של סוף מלחמת העולם השנייה, הגיעו בדרך כלל ללא אמצעים כלכליים. אט אט בחריצות, הם התעשרו ופילסו את דרכם בסולם החברתי. קצת כמו אצלנו בישראל בעליות השונות.
בתאילנד יש קהילות מארצות נוספות, שהתערו במדינה. לדוגמא הקהילה ההודית – תאילנדית.
סוּפָּה סִירִיסִינְג สุภา สิริสิงห
“בוטן” הוא שם העט של סופרת תאילנדית ילידת 1945 בשם סופה סיריסינג.
סופה מספרת שכתבה מימי ילדותה.
החלה לכתוב ספרים בזמן לימודיה באוניברסיטה.
“בוטן” בתרגום לעברית הוא “אדמונית”.
סופה נישאה למוציא לאור ידוע בתאילנד Viriya Sirisingh.
“מכתבים מתאילנד” הוא הרומן המפורסם ביותר מבין הספרים הרבים שכתבה.
סופה סיריסינג נולדה כבת הצעירה במשפחתה. היא גדלה ב”טונבורי”, המופרדת מבנגקוק על ידי ערוץ נהר הדז’אופריה המתפתל בלב בנגקוק בדרכו לים.
אביה היה מהגר מדרום סין. אמה נולדה בתאילנד למשפחה תאילנדית-סינית.
את ילדותה בילתה בעבודה בין עצי הפרי במטע של משפחתה. אביה לא האמין במתן השכלה לנשים, ולמרות זאת היא הצליחה לקבל מלגות שאיפשרו לה לרכוש השכלה. סופה זכתה במלגת הלימודים הראשונה בגיל 9. כך הצליחה לסיים בית ספר יסודי, אחר כך תיכון, ולבסוף ללמוד לימודים אקדמיים באוניברסיטה. את התואר הראשון והשני השלימה באוניברסיטת ג’ולה לונגון ג’ולה היא אחת האוניברסיאות המובילות בתאילנד. הקמפוס המרכזי של אוניברסיטת ג’ולה נמצא בלב בנגקוק, סמוך למרכזי הקניות סיאם פאראגון וMBK.
סופה עבדה כמורה. ב1965 החלה לעבוד כעורכת מגזין וכותבת פרילנסרית. בין השאר כתבה למגזין הנשים “סאטריסאן”.
סופה השתמשה בשמות עט רבים, ביניהם השם בוטן.
סופה סיריסינג, עדיין עובדת ככותבת עצמאית (פרילנסרית), ופרסמה עד היום יותר מ60 ספרים
רבים מספריה עובדו לסרטים וסדרות טלויזיה.
ספרה จดหมายจากประเทศไทย דז’וֹטְמַאי דְּזָ’אק פְּרַטֵט תָאִי – מכתבים מתאילנד, הוא אולי המפורסם ביותר מבין ספריה. הספר תורגם ליותר מעשר שפות כולל עברית. הספר מעולם לא הושק באופן רשמי מחוץ לתאילנד, אולם תורגם, וגרסתו באנגלית נמכרת היום גם אונליין באמזון. הגירסה הישראלית קיימת רק בספרים ישנים ממהדורה שהודפסה בעבר.
ספר שנוי במחלוקת
בזמן כתיבת הספר ופרסומו, הספר היה שנוי במחלוקת, מכיוון שהמחברת לא השמיטה בעיות נפוצות ומוכרת בחברה התאילנדית-סינית ובחברה התאילנדית המודרנית. היא כתבה עליהן בספרה, ועוררה כעס גדול.
תאילנדים רבים ראו בספר פגיעה בתרבות ובמורשת.
הספר מכיל מכתבים מ1945 עד 1967, הנכתבים על ידי איש צעיר המהגר לתאילנד חסר כל. האיש כותב לאמו שנשארה מאחור בסין.
סופה סיריסינג, כתבה בספריה על נשים בחברה מסורתית-סינית, הנשלטות על ידי גברים.
תוכנית לימודי החובה בבתי הספר
הספר “מכתבים מתאילנד” הפך במשך השנים לקלאסיקה, עד שצורף לרשימת ספרי הקריאה בבתי הספר התיכוניים בתאילנד. תלמידים חויבו בקריאתו לצורך הכרת התרבות של הקהילה התאילנדית-סינית.
הסופרת הלאומית
ב1999 הוכרתה סופה סיריסינג כאמן הלאומי של תאילנד לאותה שנה.
