חוק הביטוח הלאומי אינו מגדיר מיהו תושב/ת ישראל, והקביעה נשענת על מבחנים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט:

מבחן אוביקטיבי: מגורים, משפחה, עבודה ונכסים נמצאים בישראל.

מבחן סובייקטיבי: היכן האדם רואה את מרכז חייו.

כמה זמן?

תושב ישראל שיוצא לחו”ל ממשיך להיות רשום בביטוח הלאומי כתושב ב-5 השנים הראשונות מאז יצא. בתקופה זו נשמרת זכאותו לקצבאות השונות ולביטוח בריאות ממלכתי.

הביטוח הלאומי רשאי לבחון את תושבותו של האדם גם לפני שמלאו 5 שנים לשהותו בחו”ל, אם למשל יש בידי הביטוח הלאומי מידע, ממנו עולה לכאורה, שהאדם חדל להיות תושב ישראל.

קיימת אפשרות להגיש ערעור על ההחלטה לשלול תושבות:

כדי להאריך את התושבות לאחר 5 שנים בחו”ל, יש להוכיח שהשהות בחו”ל ממשיכה להיות זמנית, ושמרכז החיים עדיין בישראל. לשם כך יש למלא שאלון לקביעת תושבות לשוהה בחו”ל, לצרף הוכחות בהתאם ולהגישו למחלקת ביטוח וגבייה בסניף או באמצעות האתר.

מי ששוהה בחו”ל לצורך לימודים או מי שיצא לחו”ל כדי לפרנס את משפחתו שנשארה בישראל, הביטוח הלאומי יכול להמשיך להכיר בו כתושב ישראל מעבר ל-5 שנים, ולמעשה ללא הגבלת זמן, כל עוד עיקר השהות שלו בחו”ל היא לצורך לימודים או עבודה, כשהמשפחה נשארה בישראל, והוא מגיע מעת לעת לביקורי מולדת, גם אם ברוב הזמן הוא בחו”ל.

מבחן תושבות לבני הגיל השלישי

בני הגיל השלישי ששוהים בחו”ל יותר מאשר בישראל, יוכלו במקרים מסוימים להמשיך להיות מוכרים כתושבי ישראל, גם לאחר 5 שנים. הביטוח הלאומי מכיר בכך שבני הגיל השלישי פנויים יותר לנסיעות תכופות לחו”ל, ולכן מתחשבים בוותק התושבות שצברו לאורך השנים בישראל, ומגמישים את מבחן התושבות.

לדוגמה, אזרח ישראלי שחי בישראל שנים רבות, ובסמוך להגיעו לגיל הפרישה או לאחר הגיעו לגיל הפרישה מרבה לצאת מהארץ כדי לבקר את ילדיו או כדי לטייל. על פי רוב הביטוח הלאומי ימשיך להכיר בו כתושב ישראל, והוא ימשיך להיות זכאי לשירותי בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, גם אם בממוצע הוא שוהה בחו”ל יותר מאשר בישראל, בתנאי שלא העביר את מרכז חייו לחו”ל.