שתי פרשות, הנקראות כאחת בשנה לא מעוברת

שני בני אהרון חוסלו בידי שמיים, לאחר שלקחו יוזמה והוסיפו קורבן שלא היה בנוהל. יש מפרשים שיוזמת הקורבן הנוסף, הייתה חלק מתחרות ביניהם – מי יהיה הבוס.

הפרשה מורה לכהן לעבוד אך ורק לפי ההוראות, ולא להגיע מתי שבא לו.

פרוטוקול יום כיפור מפרט יום תענית וצום, ונוהל הקרבת הקורבנות.

שעיר לעזאזל

בין השאר, הכהן מצווה לבחור שני תיישים כמעט זהים. הוא מטיל גורל ביניהם. לפי התוצאה, תיש אחד נשחט כקרבן. התייש השני, מדורדר אל מותו בהתרסקות מצוק עד שהוא מתפרק לאיברים (“הולך לעזאזל”). שליח לוקח את ה”שעיר לעזאזל” לצוק במדבר, אחרי שהכהן מעביר לשעיר בטקס סמלי את חטאי ישראל.

האם הקרבנות יחזרו ?

בתנ”ך נאסר פולחן הקרבת קורבנות אדם, אך הותרה הקרבת בעלי חיים כמו שהיה נהוג בעמים השכנים. בימינו, לאחר חורבן בית המקדש, הוחלפו הקורבנות בתפילה. ברוב המכריע של הקהילות, הוחלף “מנהג הכפרות” עם בעלי חיים, במנהג בו מבצעים כפרות עם כסף – הנתרם לצדקה, כדי למעט בצער בעלי חיים.

פרשנים מודרנים חלוקים בשאלה האם בבית מקדש שלישי, יוקרבו קרבנות.

גם שאלת ביאת המשיח והגאולה (הכרוכה בבניין בית מקדש שלישי), נתונה לפרשנות. פרו”פ ישעיהו ליבוביץ פירש כי משיח עניינו שיבוא בעתיד, אבל לעולם לא יגיע. זאת אומרת שהשאיפה לגאולה וביאת המשיח היא למעשה התקווה לעתיד טוב יותר – מסלול עליו מתנהלים החיים. פירושים אחרים מסבירים כי בכל דור מגיע משיח, שיתגלה אם עם ישראל יהיה ראוי. יש קהילות המתכוננות ממש להגעת המשיח, כולל לימוד ותרגול הקרבת קרבנות.

יחסי אנוש

הפרשה מפרטת גם מצוות בן אדם לחברו. בין המצוות: איסור עושק, הלנת שכר שכיר, לפני עיוור לא תתן מכשול, ואהבת לרעך כמוך, ועוד.

פרשנים מציעים הסבר שהמצוות המוזכרות בפרשה (מול האל, ובין אדם לחברו), מכוונות להתקדשות והתקרבות לאל.

בודהיזם ויהדות

הרעיון הבודהיסטי, שהתפתח לדת עם סמלים וכללים, מכיל בבסיסו רעיונות דומים לאלה המוזכרים בפרשת השבוע –  בנוגע להתקרבות והתקדשות דרך יחסי אנוש ומצוות בין אדם לזולת.

כללי המוסר הבסיסיים למי שהולכים בדרך הבודהיסטית לכיוון הארה כוללים:
הימנעות מפגיעה בכל יצור חי.
הימנעות מנטילת דבר מה שלא ניתן (גנבה).
הימנעות מפעילות מינית בלתי הולמת.
הימנעות משקר, מדיבור גס ופוגעני, מסכסך, חסר תועלת, ומרכילות.
הימנעות מחומרים מערפלי תודעה כמו אלכוהול וסמים.

המטרה בכללים אלה לאפשר חיי חברה ושמירה על איזון פנימי.

כל אדם יכול לקחת על עצמו דרגות שונות של תרגול. מ5 כללים ויותר, ועד נזירות מלאה – הכוללת מאות כללים.

הפטרת פרשת “אחרי מות קדושים”

לכל אחת מהפרשות יש הפטרה משלה. כשהפרשות מחוברות, יש מנהגים שונים איזו הפטרה קוראים.

ברוב הקהילות נמנעים מלקרוא את ההפטרה מספר יחזקאל (“התשפוט”) כי היא מתארת בצורה חריפה את חטאי ירושלים. ברוב הקהילות נהוג לקרוא את ההפטרה מספר עמוס (“הלא אתם כבני כושים”).

ההפטרה מספר עמוס מספרת כיצד עם ישראל למד מהשכנים ומנהגיהם, ובכך חטאו לאל שהוציא אותם מארץ מצרים. האל מתחייב לא להשמיד את עם ישראל, לדאוג לעם ישראל, ולהשיבו לאדמתו.

“הנה ימים באים נאום ה’… ושבתי את שבות עמי ישראל… ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה’ אלוקיך”.

דוגמא אישית

ההתנהגות של האל בפרשה ובהפטרה, לא ממש מהווה דוגמא אישית.

רצח בקריזה, ואח”כ מבטיח בהפטרה רחמים וגאולה.

נראה שהאל בתנ”ך (המתואר כדמות) חוטא ועושה מה שאסור. בדיוק כמונו, המפרשים את קיומו והתנהגותו.

השאלה מה נכון לעשות, לא תמיד ברורה. המסר הכללי המקובל היום, לשאוף לפתור סכסוכים בכמה שפחות אלימות. בין השאר כיוון שאלימות מייצרת בדרך כלל סיבוב נוסף של אלימות, והתקווה היא שהסכמה תהיה פחות כואבת לצדדים. יש אומרים, שהסכמות מגיעות פעמים רבות רק אחרי מלחמות עקובות מדם, עד שהצדדים מתעייפים וכורתים בריתות כדי להפחית את הסבל.

האם אנחנו רוצים להתקרב לאל אלים כזה? (אולי הזווית והפרשנות שלנו למושג האל, תהיה שונה) מה זה בכלל אומר להתקדש ולהתקרב? 

איך רואים את האל, האם לשנות את המודל?

בעתיד, אחרי ימי התנ”ך, יגיעו פרשנים שיבנו מודל אחר לתפיסת האל. אחד הזרמים הוא “פנטאיזם” בו דגל גם הרמב”ם. פירושים פנתאיסטים נוטים לפרש את האל כרעיון מופשט – “אין לא דמות הגוף ואינו גוף”. יש אומרים שכל היקום יחד – הוא האל. לפי פירוש כזה, השגחה פרטית יכולה להיות התכונות והכלים בתוכנו כמו השכל והלב, איתם אנחנו חיים ופועלים (פירוש של הרמב”ם).

בעיות נוספות בתפיסת “האל המעניש והשומ”ר, היא שלמעשה האל אחראי על הכל, כולל כל הרע בעולם. כל ניצחון הוא בדרך כלל הפסד למישהו אחר. הפסד שהוא גם הזדמנות. במסורת היהודית, מוסיפים לאל גם מלאכים, ושדים, ושטן. אבל ברוב המכריע של הפירושים, האל הוא תמיד הבוס הראשי של כולם.

בכל טוב יש רע, ובכל רע יש טוב
סמל הין והיאנג, מציג את המתח בין “יחסי” ו”מוחלט” (לדוגמא: תורת ישראל נצחית, וגם משתנה לאורך השנים בפרשנות. עם ישראל קולט מנהגים מעמים אחרים – כמו הלבוש האירופאי החרדי – וגם מתנגד לקליטה של מנהגים זרים). תפיסת הין-יאנג מאפשרת ראיה רחבה של המציאות, אבל מערערת פעמים רבות את תחושת הוודאות והביטחון שיש להגדרות מוחלטות של “טוב או רע”.

פרשנים רבים עסקו בניסיון לשכלל את המודל של אל שדואג ומעניש. לדוגמא: להסביר שכשקורה לנו רע, זה בגלל חטאינו. או שמה שנראה לנו רע, עשוי להיות טוב בתוכנית של האל שנסתרת מעיננו.

אפשר לראות את האתגר בתפיסת “אל שדואג ומעניש”, בשיר על “אלוהים לצדנו” של בוב דילן, ובעיבוד הישראלי של יהונתן גפן ז”ל. השיר מביע דעה שמאלית, שרבים חולקים עליה, לגבי הסכסוך הישראלי פלסטיני. אבל השיר מציג בעיה נוספת לגבי תפיסת האל, שעולה בצורות רבות בפרשנות ההלכה לאורך הדורות. לדוגמא: צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.

הצד השני

כרגיל, בקריאת התנ”ך (וגם ספרים אחרים) אתם הקוראים הנמצאים בצד השני של הטקסט. כל אחד ואחת יחליטו לעצמם, איך ובמה להאמין. ובאיזו דרך ללכת לאור האמונה.

דרך האמצע? אחד הקצוות? …אולי לסגור את הספר ולפתוח נטפליקס. גם שם השאלה תחזור, בצורות אחרות….

המסר של הפרשה בשבילי: שיש לתמונה הרבה צדדים, והפרשנות שלנו היא חלק ממנה

ללמד זכות

אחת המצוות המוזכרות בפרשה היא “בצדק תשפוט עמיתיך”. מפרשים מסבירים את המצווה כחובה לשפוט כל אדם לכף זכות. זאת אומרת: לבחור את ההסבר החיובי למעשיו של האחר.

שיטה כזו דורשת מאמץ. אפשר לומר שמדובר בכיוון פרשני, אליו ממליצים לנו לשאוף.

כשמנסים לפרש בצורה חיובית, העולם שאנו רואים הופך חיובי יותר, כי יהיו בו יותר פירושים חיוביים. זה כמובן בתיאוריה – המתנפצת פעמים רבות מול הנטייה של כולנו, ומול חיי היומיום.

אחד הישומים המעשיים, מובא על ידי פרופ משה הלברטל:

פרו”פ משה הלברטל, מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מסביר בקורס “סוגיות במחשבה מדינית” (איך מגדירים מה נכון בהתנהגות של מדינה) כי יציג כל אחד מהוגי הדעות שיביא, בדרך הטובה ביותר שהוא יכול להסביר אותו.

בימים העוברים עלינו, אפשר להבין את טיעוני תומכי הרפורמה, וגם את טיעוני המתנגדים לה. גם אם אנחנו מאמינים באחת האפשרויות:

TikTok – Make Your Day

No Description