השבוע טסה קהילת נוצרית מדרום סין, לקבל מקלט בארה”ב, מרדיפות של השלטון המרכזי בסין.

לינק לכתבה בתחתית העמוד 

הם נמלטו לקוריאה, ומשם לתאילנד, שקיבלה אותם אך לבסוף עצרה את הקבוצה לאחר שתוקף אשרת השהייה של חבריה הסתיים.

למה רודפים דתות וכתות בסין ?

סין באופן רשמי היא מדינה חילונית ללא דת.

זאת למרות שפועלות בה קהילות דתיות מסוגים שונים, כולל בתי חב”ד וקהילות יהודיות נוספות.

השלטון המרכזי עוקב ומפקח אחרי קבוצות דתיות, מחשש שהאמונה הדתית עלולה לערער את הנאמנות למדינה ולערכיה הקומוניסטיים. 

מאיפה נובע החשש העמוק של השלטון המרכזי?

רקע היסטורי

סין הייתה אימפריה קיסרית מתקדמת במשך מאות שנים.

בתקופת הזוהר, הסינים השתמשו בהמצאות חדשניות כמו נייר לכתיבה, אבק שריפה, תעשיית משי וקרמיקה ועוד. סוחרים מאירופה (העולם הישן) הגיעו לסין לקנות סחורה.

במאה ה16 הגיעו הפורטוגלים, במאה ה17 הגיעו ההולנדים. הבריטים הגיעו בסוף המאה ה18. האירופאים שילמו על הסחורות במתכת “כסף” (למרות שהסינים המציאו את הרעיון של “שטרות כסף” ,עקב בעיות שונות לא היה אמון בערך שטרות הנייר בסין והסחר התבצע במתכת כסף).

הבעיה הייתה, שהסינים לא קנו כמעט כלום מהאירופאים, והכסף שיצא מאירופה לא חזר אליה.

מזכיר קצת את הבעיה של האמריקאים מול הסינים במלחמת הסחר של ימינו:

חברת אפל במהלך להעברת יצור מחשבי מקבוק לתאילנד, בהמשך לשעונים החכמים

מוצר שהסינים יקנו (בחזרה)

כדי לאזן את הכלכלה, הבריטים פיתחו מוצר למכור לסינים. המוצר הזה היה סם ממכר בשם אופיום. הבריטים החלו לייצר אופיום באזור הודו, ומכרו אותו לסוחרים סינים.

הסם הביא למילוני מכורים. בעיה נוספת, שכסף החל לצאת מסין על ידי סוחרים שקנו איתו אופיום, אותו סיפקו לקהל המשתמשים הסינים ההולך ומתרחב.

הסינים הוציאו את הסם מחוץ לחוק, אבל לא הצליחו למגר את הבעיה. הסחר באופיום עבר לשוק השחור.

מלחמת האופיום

הסכסוך בנושא האופיום הדרדר למלחמה. קטטת מלחים בריטים שיכורים, הייתה העילה. הסינים דרשו שהמלחים יוסגרו ויעמדו לדין, ואילו הבריטים טענו שהמלחים לא יזכו למשפט הוגן. העימות התרחב והבריטים שלחו כוח צבאי. בבריטניה הייתה התנגדות למהלכי הממשלה הבריטית במלחמה בסין. אולם בסופו של דבר, הממשל הבריטי (שטען כי מגינים על המלחים ועל הכבוד הבריטי, ולא על סחר האופיום) הכניע את הקיסרות שאולצה לחתום על אמנת נאנג’ין. באמנה בריטניה קיבלה לידיה את הונג קונג, וכן שליטה שכבר הייתה לה בכמה ערים נוספות. בנוסף, נקודות הסחר עם סין הורחבו.

אחר כך הגיעו מלחמות נוספות. מלחמת האופיום השניה, מרד הבוקסרים ועוד.

אט אט התפורר השלטון המרכזי הסיני, ב 1912 הודח הקיסר הסיני האחרון, וסין נכנסה לכשלושים שנים של מאבקים בין שרי מלחמה מקומיים על שליטה, ומלחמה שלהם בפלישה יפנית.

במהלך המאבקים הפנימים והחיצוניים, הסינים איבדו את השליטה בקוריאה, טאיוון, הונג קונג, ומנצ’וריה.

סין זכתה לשלטון מרכזי רק בסביבות 1949 עם נצחונה של המפלגה הקומוניסטית, והקמת הרפובליקה העממית של סין. שנים רבות יחלפו עד שסין תיפתח שוב.

מאמצע המאה ה19 עד אמצע המאה ה20 – סין הייתה בשליטת מעצמות מערביות

הסינים סבלו באותה תקופה מגזענות. אזרחים מערביים נהנו מזכויות יתר. בין השאר: רשויות סיניות לא הורשו לשפוט אזרחים מערביים זרים שהגיעו לסין.

מיסיונרים השיגו מעמד מיוחד למומרים

במהלך השליטה המערבית הגיעו לסין גם מיסיונרים נוצרים. חלקם סייעו לאוכלוסיה במקביל להמרת דתה. בין השאר, היו מיסיונרים שתמכו במתן השכלה לבנות, סייעו בטיפול רפואי ועוד.

פרל ס.בק שכתבה את הספר “האדמה הטובה” הייתה מיסיונרית שהגיעה בשליחות הכנסיה הנוצרית לסין.

היו מיסיונרים שמצאו שיטה בעייתית לעודד התנצרות. הם השיגו והציעו למתנצרים החדשים, מעמד של חסינות מפני הרשויות הסיניות, בדומה למעמד ממנו נהנו אזרחים מערביים שהגיעו לסין.

השיטה עבדה, וסינים שהתנצרו הפכו חסינים בפני מערכת המשפט של מדינתם.

הדבר עורר כעס רב, והוביל למרד הבוקסרים ב1899. לוחמים ללא כלי נשק מודרניים, החלו במאבק באזורי ספר מול הפקידות המקומית, במטרה להפסיק את האפליה. הממשל הסיני לא רצה בעיות מול המערב, אולם מספר נצחונות של הבוקסרים הובילו לבסוף להכרזת מלחמה כנגד עשר מעצמות אימפריאליסטיות. שמונה מהן, שלחו כוחות צבאיים שדיכאו את המרד.

מאה שנים של השפלה

סינים רבים מגדירים שנים אלה שבין אמצע המאה ה19 לאמצע המאה ה20, כ”מאה שנים של השפלה” או “המאה הארוכה”.

אלו שנים שלדעת הממסד הסיני – סין הפכה בהן תוך זמן קצר ממדינה שולטת, למדינה מוכה ונשלטת שחוותה השפלה, אסונות טבע ואסונות בידי אדם.

התחזקותה של סין בעשורים האחרונים, מוגדרת כ”החזרת עטרה ליושנה”.

דתות וכתות שונות, מהוות לדעת השלטון הסיני, סימן להשתלטות חיצונית וליצירת מוקדים של כוחות חיצוניים שעלולים לאיים על הריבונות והעצמאות הסינית ועל אופיה של המדינה.

במהלך החלשותה של סין, היו גם התקוממויות פנימיות. אחת מהן הייתה על רקע דתי:

“מרד טאיפינג” – כת דתית פותחת במלחמה

ב1850 כוחות ממשל מקומי בדרום סין, ניסו לדכא כת בשם “החברה לעבודת האל” שהוקמה על ידי הונג שיוצ’ואן Hong Xiuquan. הונג חווה חזיונות שהביאו אותו לטעון שהוא אחיו הצעיר של ישו הנוצרי, ושהוא נשלח להביא את הגאולה. התורה שלו עירבה נצרות, עקרונות קומוניזם, ודתות סיניות עממיות. בין השאר הוא הטיף לביטול הרכוש הפרטי וסילוק השדים שהשתלטו על סין. בין השדים הוא מנה גם את שושלת הקיסרים הנוכחית של סין – שושלת צ’ינג שהגיעה ממנצור’יה.

הרקע לצמיחת הכת היה רעב קשה בסין. האוכלוסיה הסינית גדלה באותה תקופה מ300 ל430 מיליון איש. אולם כמות המזון לא גדלה בהתאם. מיליוני איכרים הפכו מהגרים בתוך המדינה בחיפוש אדמה להתפרנס ממנה. הרעב ההמוני, הוביל לערעור מעמד הקיסרות וערעור האמונה בזכותה השמיימית לשלוט. מנהיג הכת, הציע אלטרנטיבה. נצחות צבאו, הוכיחו למאמינים שהוא נהנה מתמיכה שמיימית.

הכת הביסה את כוחות הממשל המקומי, והכריזה מרד כללי על הקיסרות הסינית.

אחרי נצחונות נוספים הצטרפו אליה איכרים שאהבו את הרעיון של ביטול הרכוש הפרטי (שלא היה להם).

הונג הכריז על עצמו כמלך השמימי של ממלכת השלום השמימית – “טאיפינג”.

הממלכה התרחבה ונוהלה כדיקטטורה תיאוקרטית, עם ביטול אלכוהול, הימורים, טבק ומין. כל האזרחים נדרשו להתגייס למלחמה. (מזכיר במשהו את דאע”ש של ימינו, על בסיס כת מקומית שהתרחבה בסין).

רק לאחר 15 שנים הצליחה השושלת הקיסרית להביס את חברי הכת. במהלך המלחמה נהרגו כ20 מיליון סינים, רובם כתוצאה מרעב שנגרם עקב הרס אדמות חקלאיות במהלך הלחימה.

אי אפשר להשוות | נצרות ויהדות

קהילות יהודיות ונוצריות, חיות במקומות רבים בעולם בהרמוניה ושיתוף פעולה. כולל קריאה משותפת לסובלנות והכלה.

אולם, אפשר לדמות במידה מסויימת את ההתנגדות הסינית לקהילות נוצריות עצמאיות, להתנגדות החריפה לכל סממן נוצרי בתרבות האורטודוכסית היהודית – במיוחד בקהילות אורטודוכסיות בישראל. לדוגמא: המנהג שלא ללמוד תורה ב”חג המולד.

כל זאת, אף על פי שמאמינים נוצרים, דוגמת חברי כנסיה אוונגליסטית, תומכים במפלגות לאומיות בישראל.

ואף על פי שהתרבות היהודית רצופה בהשפעות חיצוניות שעברו “עיבוד וגיור” לתוך היהדות.

אפשר להבין את ההתנגדות התרבותית החריפה הזו לנצרות, על רקע ההיסטוריה של היהודים באירופה שעברו השפלה, דיכוי, רדיפה, והמרת דת בכפייה, במשך מאות שנים. לפני ואחרי תקופת האינקויציה והאנוסים.

התרבות היהודית התגוננה, ביצירת תרבות נגד, של התנגדות לנצרות וכל מה שהיא מייצגת בשבילם.

“ניטל נאכט”: כך מציינים החסידים את ליל חג המולד

כשבחוץ מדליקים עצי אשוח, בית המדרש חשוך ושומם: החסידים משחקים בשח-מט וקלפים, הולכים לישון מוקדם, לומדים שפות זרות או חותכים נייר טואלט – העיקר לא ללמוד תורה. “ליל הניטל” – ערב חג המולד – הוא מועד טעון בתרבות היהודית החסידית, והמנהגים העתיקים נותרו בחלקם עד היום

ההשוואה הזו לא נועדה להצדיק או לתרץ את פעולת הרשויות בסין.

הרקע ההיסטורי והשוואה לתרבותנו, מובאים על מנת לנסות לשער מה המקור לנרטיב של השלטון המרכזי בסין ולפעולות שהוא נוקט.

בין יציבות לשינוי

כל עם ופרט, מתלבטים בנקודת האיזון בין הלוקאלי-שבטי “שלנו”, לבין המשותף ביננו לתרבויות ועמים אחרים. “מיקס” המשלב הרבה אינטרסים נוספים של שליטה והשפעה.

גם נקודת האיזון בין “רצון הרוב” לבין “שמירה על זכויות המיעוט”, נמצאת בסימן שאלה והתלבטות.

בקהילות ותרבויות רבות, קורה שהמופלים גם מפלים, והמפלים גם מופלים.

הזיכרון ההיסטורי מול יחסים בהווה, הם עוד נושא המעורר התלבטות, איפה לשים את נקודת האיזון.

במסורת התלמודית, חורבן בית המקדש השני נבע מ”שנאת חינם”. מאבקים פנימיים אלימים בין כתות דתיות בירושלים, שהחלישו את העיר מול האויבים שצרו עליה.

בהיסטוריה של מדינת ישראל, היה מאבק פנימי בין המחתרות על הרכב צה”ל. מאבק שהוביל להטבעת אוניית המעפילים והנשק “אלטלנה” (שהביא האצ”ל). אירוע המעורר מחלוקת קשה עד היום.

אלטלנה – ויקיפדיה

אָלטָלֶנָה (ב איטלקית: Altalena‏; פירוש: נדנדה, שמו הספרותי של ז’בוטינסקי בתקופה שבה היה עיתונאי באיטליה, לפני מלחמת העולם הראשונה) הייתה אונייה שנרכשה על ידי ה אצ”ל בקיץ 1947 והופגזה על ידי צה”ל ב- 22 ביוני 1948, בזמן ההפוגה הראשונה ב מלחמת העצמאות.

המקור ההיסטורי, להתנגדות הסינית לדתות וכתות