חן אורן 
דוד שילנסקי נפצע בראשו במלחמת יום הכיפורים והוכר כנכה צה״ל.
ב-2011 כשהיה בן יותר מחמישים, הוא פגש את מרינה דוידיוק ונישא לה.
מאחר שהאישה אזרחית אוקראינה השניים פנו לרשות האוכלוסין וההגירה כדי להתחיל בהליך מדורג להכרה בזוגיות.
מאז הם נאבקים על זכותה של האישה.
לבסוף, לאחר 10 שנים של מאבקים במשרד הפנים,
הגיע הזוג לבית המשפט המחוזי
השופטת ד”ר מיכל אגמון קיבלה את ערעורם באפריל 2021. בפסק דין, המשתרע על 52 עמודים, כתבה השופט כי הערעור עוסק בהעדר חמלה, העדר התייחסות המצופה לנכי צה”ל, התעלמות מהזכות של אזרח ישראלי לחי משפחה, והפרת חובת ההגינות של הרשות.
מפסה”ד :
“יש לזכור גם את נכי צה”ל, פגועי הקרבות, הנושאים בגופם יום יום, שעה שעה, את תוצאות המלחמות. יש לזכור אותם גם לאחר שנים, גם בכבות הזרקורים. יש לזכור אותם גם כשהם פונים למדינה ומבקשים, כמו במקרה זה להקים תא משפחתי עם מי שאינה אזרחית ישראלית”
בני הזוג נאלצו לנהל הליכים רבים מול הרשות, עד שהגישו באמצעות עו״ד ליאת שטיינברג חרלמפ ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. זאת לאחר שבית דין לעררים סבר שיש לרשות האוכלוסין זכות לשוב ולבחון את הקשר של בני הזוג.
במסגרת הערעור דרשה עורכת הדין להורות לרשות להכיר בזוגיות של השניים ולהעניק לאישה אזרחות מידית. הזוג הראה כיצד התעלל משרד הפנים. דוד ומרינה ביקשו מבית המשפט לסיים את ההליך לאחר שנים כה רבות בהן לא היה כל ממצא ממשי שלא מדובר בקשר זוגי כן ואמיתי
רשות האוכלוסין, על ידי ב”כעו״ד וסים סיבאט מפרקליטות מחוז ת”א-אזרחי, טענה כי מדובר ביחסים של מטפלת סיעודית-מטופל ולא של בני זוג. לשיטתה, יש להמשיך לבדוק את כנות הקשר לפחות שנה וחצי נוספות, ואחריהן, אולי, ישקל קיצור ההליך.
הליך שכבר נמשך כאמור, מעל 10 שנים
“עובדי הרשות לא גילו שביב של חמלה”
השופטת ד”ר מיכל אגמון גונן קיבלה את הערעור. היא הדגישה את החוב שחייבת החברה בישראל לנכי צה”ל. ״אנו, כחברה, צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי להקל על נכי צה”ל ככל הניתן, בוודאי, בכל פנייה שלהם לרשויות״, כתבה.
השופטת עמדה על הבעייתיות בבחינת כנות הקשר על ידי הרשות. כך, זוג שאינו מתאים לתפישת זוגיות נורמטיבית הכוללת ניהול חשבון בנק משותף, שינה משותפת ופרמטרים נוספים, תמיד תטען נגדו הרשות כי הקשר אינו כנה. השופטת הבהירה כי הזכות לחיי משפחה כוללת זוגיות על גווניה ופניה הרבים והשונים, לרבות בני זוג המעדיפים לישון בנפרד, ולנהל חשבונות בנק נפרדים.
עוד ציינה השופטת כי מרגע שעורכת הדין שטיינברג החלה לייצגם בפני הרשות היא חזרה והדגישה כי מדובר בנכה צה״ל. למרות זאת, איש מעובדי הרשות לא גילה ולו שביב של הבנה או חמלה. ההפך הוא הנכון, דווקא בשל היותו של המערער נכה, ייחסו לשניים מערכת יחסים של מטופל ומטופלת, למרות שלא היה לכך בסיס בחומר הרפואי.
השופטת הוסיפה כי הרשות הפרה את חובת ההגינות שלה ב״טרטור״ המערערים ובסחבת שננקטה בעניינם. השופטת ציינה בהקשר זה שאין מדובר בהתנהלות חריגה של הרשות.
לאור מחדלי הרשות הורתה השופטת לרשות לראות במערערים כמי שסיימו את ההליך המדורג ולתת למערערת מעמד קבע בישראל – אזרחות או רישיון לישיבת קבע לבחירתה – באופן מיידי.
״ראוי וסמלי הוא כי ביום הזכרון יזכה המערער כי מדינת ישראל תיזכר בו ובקרבן שהקריב למענה, ויום העצמאות של מדינת ישראל, יהיה היום בו תזכה מרינה להסדרת מעמדה בישראל”
לטובת המערערים נפסקו הוצאות גבוהות במיוחד בסך 100,000 שקל, והרשות חויבה בנוסף להשיב להם באופן מיידי ערבות בסך 30,000 שקל שהפקידו במשרד הפנים.
זה לא המקרה היחיד | סדרת כתבות על התעללות הנמשכת שנים בזוגות מעורבים כולל נכי צה”ל, אזרחים מן השורה, וזוגות עם ילדים. בית דין להגירה שאינו מתערב בהחלטות משרד הפנים
3 תגובות