אנשי הים (“צָ’אוֹ לֵה”), חיים  בים אנדמן בדרום תאילנד. ציידים לקטים המתבססים על דיג,  עם יכולות אמפביות מעל לממוצע בין אנשי היבשה.

בין תאילנד למיאנמר

הקבוצה נקראת גם מוקן Moken או מורגן, בבורמזית  ဆလုံ လူမျို.

צועני הים פזורים בחוף המערבי של תאילנד בכ800 איים, ובחופי יבשה כמו באזור קאולאק הסמוך לפוקט.

כמה אלפי מוקן, מדברים את הניב היחודי מקבוצת ה”אסטרונזיין” Austronesian. רצועה של יבשה ואיים המתחילה מאזור מדגסקר.

ניסיונות הממשל התאילנדי והבורמזי ליישב את המוקן ביישוב קבע, הצליחו במידה מועטה.

צועני הים נתקלים בבעיות באזורים שהוכרזו כשמורת טבע (פארק לאומי ימי), ובחוקי הגירה ונהלים המגבילים את יכולתם לחצות גבולות.

באזור פאנגה, פוקט קראבי וסטון, מתגוררים מוקן בהתיישבות קבועה יותר, מזהים עצמם עם התאילנדים, וילדיהם מקבלים חינוך תאילנדי ממלכתי.

באזור איי סורין, מתגוררים מוקן המנהלים חיים הקרובים יותר לתרבותם המסורתית.

הבורמזים קוראים לצועני הים סלונג Selung וצ’לום Chalome.

התאילנדים, קוראים להם “אנשי הים” – צ’או-(ט)לה או “אנשי המים” – צ’או-נאם

אלה שהתערו בתרבות התאילנדית, נקראים “תאילנדים חדשים” – “תאי מאי”.

למעשה אנשי המוקן קרובים יותר למלאים, המתרכזים במלזיה ודרום תאילנד.

חיים על המים

צועני הים משתמשים בכלים פשוטים ורשתות כדי לדוג דגים, פירות ים, ואצות.

חייהם מתנהלים בקבוצות קטנות של שתיים עד עשר משפחות.

כנוודים ימיים, המוקן נושאים מעט ציוד. כל בני הקבוצה חולקים בציוד ובשימוש בו.  תרבות המוקן מבוססת על פולחן לדורות הקודמים, ולישויות שמימיות, להם מוצעות מנחות.

(בדומה לכבוד לזקן שאמור להיות בתרבות היהודית-ישראלית, והאמונה באל – ישות שמיימית אחת המרכזת בתרבות היהודית לדורותיה, קהילה של מלאכים, שטן ושדים).

מנהלים סחר חליפין עם תושבי היבשה ומציעים בשווקים: פנינים, מלפפוני ים וכדומ

בעונות היבשות, ללא מונסונים, המוקן חיים על סירותיהם הנקראות קאבאנג Kabang.

בעונת המונסונים בין מאי לאוקטובר, המוקן מקימים מחנה על היבשה לתקופת הגשמים והסערות. בתקופה זו מתקנים ובונים סירות מעצי הג’ונגל.

תיירות

התפתחות האזור, והעליה במספר התיירים, מקשים על קיום החיים המסורתיים של צועני הים.

תיירים רבים מגיעים לאזור, דווקא בגלל שאינו חלק מנתיבי התיירים הפופולריים. האיים באזור, משרים שקט ושלווה שישראלים מתארים כ”נואבה” או תאילנד שלפני שלושים ארבעים שנים.

האי הנעלם קוֹ פָּאיָאם เกาะพยาม

מאיפה באו המוקן ?

לפי מקורות השפה, משערים כי צועני הים הגיעו מדרום סין לפני כ5000-6000 שנים, והתיישבו לאורך חופי היבשה והאיים בדרום מזרח אסיה. מניחים כי החי הנדודים על הים, התפתחו כהתמודדות עם עליה וירידה של פני הים, מהם חיו והתפרנסו.

התאמה אמפיבית

ראייה מתחת למים

ילדי המוקן מסוגלים לראות באופן ברור מתחת למים במהלך צלילה חופשית, בשונה מרוב האנשים החיים על היבשה. המוקן משתמשים ביכולת הראיה מתחת למים לאיסוף חיות ים ופנינים, ולדיג תת ימי.

בנוסף, עיניהם של בני המוקן אינן רגישות כמעט למי הים המלוחים, ולאחר צלילה חופשית בעינים פקוחות, עיניהם אינן מאדימות או מתנפחות בדומה לאנשי יבשה השוחים במים מתוקים או מלוחים.

יכולת הראיה המיוחדת של בני המוקן, נחקרה על ידי אנה גיסלן Anna Gislén – מדענית שבדית.

צונאמי

חלק מבני המוקן, חשו מראש את הגעת הצונאמי בשנת 2004 בשל היכרותם המעמיקה את הים, וכך הצילו חים רבים. אולם בחלק ממקומות מושבם נהרגו גם בני מוקן וניזוק ציוד כולל סירות.

הורדת דופק וצריכת חמצן, והליכה על קרקעית הים

סרטון על צועני ים בפיליפינים (שם הם נקראים בג’או) מראה את יכולת הציד בהליכה על קרקעית הים, הורדת דופק ל30 פעימות בדקה, ושהיה של עד 5 דקות מתחת למים:

נוודים ונהלים

הרשויות התאילנדיות והבורמזיות ניסו להטמיע את צועני הים בקהילה והתרבות המקומית של המדינה. אולם הניסיונות הצליחו באופן חלקי מאוד. באזור פוקט, בסמוך לקופיפי ובקבוצת איי סורין בפארק לאומי (שמורת טבע) גרות קהילות בני מוקן בישובי קבע.

בבורמה אילץ השלטון הצבאי את צועני הים לעבור לישובי קבע בשנות התשעים של המאה העשרים, לאחר גילוי בארות נפט ימיים.

בתאילנד, לא נרשמו אדמות על שם אנשי המוקן שהתגוררו בהם, במשך מאות שנים.

הרשויות בתאילנד ובורמה מתקשות להתמודד עם קבוצה לא צמודת קרקע ללא מספר תעודת זהות.

הניסיון ליישב את בני המוקן, מזכיר את הנסיון שהצליח חלקית בישראל, להעביר את הבדואים מחיים במאהל נייד למגורים ביישובי קבע.

הנוודים הדיגיטלים הם דור חדש של צוענים, אשר רשויות מדינה מתקשות לעכל. לדוגמא בנושא תשלום מס. הנוודים הדיגיטלים נעים בלי מגורים קבועים, ונותנים שירותים בכמה מדינות באמצעות רשת האינטרנט. צורה קשה לניתור על ידי רשויות מדינה. בנוסף, במדינות רבות המיסים הם לתושבי המדינה בלבד. הנוודים הדיגיטלים לא חיים במדינה בה הם אזרחים, והמדינה המארחת איננה מודעת פעמים רבות להכנסתם האונליינית, שפעמים רבות גם אינה ממוסה כיוון שהם אינם מוגדרים תושבים של המדינה המארחת.

תיירים ואנשי יבשה אחרים

האי הנעלם קוֹ פָּאיָאם เกาะพยาม