קיבלתי פניות ממשפחות ישראליות אשר לטענתן עוברות התעללות מתמשכת במשרד הפנים כיוון שאחד מבני הזוג ממזרח אסיה.

כל זאת, תחת עיניו הפקוחות של בית הדין לאוכלוסייה והגירה, שכמעט ואינו מתערב בהחלטות.

התחלתי בראיון עם מיכל צוק־שפיר, ראשת בתי הדין לאוכלוסייה והגירה

יהודה יפרח (ראש הדסק המשפטי בעיתון) המראיין בכתבת “מקור ראשון”, מתאר את בית הדין להגירה בירושלים הומה מסתננים ועובדים זרים. פלסטינאית שרוצה ביטוח לאומי בלי טיעונים של ממש. עוד פלסטינאית, שרוצה איחוד משפחות עם בעל מכה. זוג אוקראיני ואישה סינית הממציאים שקרים כדי לקבל מקלט. בתיאורו, מופיע גם צוות חדשות 13 שבא לצלם תיקים המתנהלים תחת עינם הפקוחה של שורת ארגוני סיוע ישראלים ובינלאומיים, המנהלים מאבק תקשורתי משפטי עיקש נגד מדיניות ההגירה של ישראל. רבים מהפונים לא משלמים את ההוצאות שנפסקות נגדם, על הליכי סרק שנועדו להאריך כמה שאפשר את הדיון כדי להאריך את השהות בישראל.
יפרח מסכם: “…הנפש הומיה …סיפורים קורעי לב של עלובי חיים שגורלם לא שפר עליהם, ומצד שני ניצב האינטרס הלאומי לבלום הצפה של ישראל”

“לראות בעיניים”

החלטתי לסוע כדי לראות בעצמי מה קורה בבית הדין להגירה

עליתי לירושלים. חלפתי על פני בית הקברות סמוך לגבעת שאול, והגעתי לאזור התעשייה הסמוך לו בכניסה לעיר. אפילו הצלחתי למצוא חנייה מול בין הדין להגירה השוכן בקצה בלוק משרדים מאובק שעבודות תשתית רועשות בחזיתו.

בית הדין לאוכלוסייה והגירה

תחילה הוצע לקרוא לו “בית הדין לזרים”. לאחר מכן שונה שמו לבית הדין לאוכלוסיה והגירה (משרד עו”ד אליסון מוזס) בתוכו שני בתי דין : בית הדין לעררים, ובית הדין לביקורת משמורת (אתר בתי המשפט)

בית הדין לעררים דן בעררים על החלטות רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים בענייני כניסה ושהות בישראל, כולל רישיון ישיבה ואזרחות. בית הדין לביקורת משמורת: בודק החלטות של רשות ביקורת הגבולות

בתוך בית הדין

שומר אחד בכניסה היה עסוק בשיעורי בית על הלפטופ. יושב ליד שולחן צמוד למשקוף המגנומטר דרכו עברתי.

היה שקט מאוד.

בפנים באזור ישיבה קטנטן, פגשתי כמה זוגות ישראלים, בהם אחד הצדדים בעל אזרחות זרה.

כל הזוגות שפגשתי היו אזרחים מן השורה, כמוני כמוכם. משלמים מיסים, וילדיהם מתגייסים או יתגייסו לצה”ל. עדיין תקועים עם משרד הפנים המסרב להכיר בזוגיות רבת השנים שלהם, ומסרב להקנות מעמד לבן או בת הזוג הזר שגרים שנים רבות בישראל והיא מרכז חייהם.

כל אחד מהזוגות תיאר בדרכו, התעללות ארוכת שנים של משרד הפנים תוך הפרות חוזרות של החוק.

לדבריהם, בית הדין להגירה כמעט תמיד מאשר את החלטות משרד הפנים או שולח אותם חזרה לטרטור נוסף שפעמים רבות מנוגד לחוק ולפסיקה בנושא. בסופו, הם חוזרים שוב לבית הדין, וחוזר חלילה.

לדבריהם רק בבית המשפט המחוזי, בערעור על החלטת בית הדין, יש סיכוי להתייחסות לטענותיהם. הדיינים, בניגוד לשופטים, כפופים ישירות לשר המשפטים. שר המשפטים ממנה אותם ומאריך את החוזה איתם. העצמאות של הדיינים נפגעת, וכמעט תמיד הם מגנים על החלטות משרד הפנים.

אחד הזוגות לא היה מיוצג על ידי עורך דין. הסבירו לי שנגמר להם הכסף, לאחר שנים של הוצאות מצטברות למימון הליכים הגוררים אותם הלוך ושוב בין משרד הפנים לבית הדין להגירה.

לדבריהם, בית הדין לא פוסק אף פעם הוצאות למדינה, גם כשמשרד הפנים לא ענה או התרשל.

בחלק מהמקרים מורה הדיין להחזיר למערערים את האגרה שחייבים לשלם כדי לפתוח הליך. גם כשמשרד הפנים טועה לא מחזירים את האגרה. התקנות קובעות שאם התקיים דיון אין החזר אגרה.
במקרים הספורים בהם מוחזרת האגרה, לוקח כמה חודשים עד שההחזר מגיע.

בית משפט מחוזי בערעור לא מתערב בנושא פסיקת הוצאות בדרך כלל.

הנה סיפורם של זוגות שפגשתי. מעטים מתוך רבים:

“לא נפל פגם בהחלטה”

זוג אחד – תושב גוש דן. יזם הייטק יהודי ואשתו הזרה בעלת שני תארים אקדמאים.
הזוג נאלץ להגיש שני עררים כי משרד הפנים הפסיק לענות להם.

ערר ראשון – הוגש על “העדר החלטה”, בתגובה הוציא משרד הפנים החלטה והערר נמחק ללא הוצאות נגד משרד הפנים. ערר שני – הוגש על תוכן ההחלטה שהיה רצוף שגיאות עובדתיות ומשפטיות.
למה להגיש שני עררים באותו עניין?  כי זה החוק.
למה אין הוצאות?  כי בית הדין אף פעם לא פוסק הוצאות. לפעמים מחזיר את האגרה ששולמה לפתיחת ההליך. אם נפסק החזר, לוקח הרבה זמן עד שדמי האגרה מוחזרים.

משרד הפנים הגיב באיחור גם לערר בבית הדין, רק לאחר שנקבע מועד לדיון. לפי החוק – אם משרד הפנים לא עונה לבית הדין, הדיין לא יכול לפסוק “בהעדר תגובה” אלא חייב לקבוע דיון.

עקבתי וקיבלתי את ההחלטה

הדיין מחק את הערר, ופסק שיחזרו שוב למשרד הפנים. אם לא יילך – שיחזרו אליו שוב ויגישו ערר חדש נוסף.

סיבוב נוסף כרוך בעלויות גבוהות לייצוג משפטי, זמן ארוך נוסף של חודשים רבים, ועוד.

התעללות “בשיטת מצליח”

הזוג השני שהמתין לתורו, היא ישראלית יהודייה והוא אזרח זר ממדינה במזרח אסיה. נמצאים בברור כבר 8 שנים על נישואיהם בחו”ל. לפני כשמונה שנים הם הגישו את כל מסמכי הנישואין להם צורפו כל האישורים והאימותים הדרושים. מאז הנושא נמצא בבדיקה. פקידי משרד הפנים לא ידעו להסביר להם איזו בדיקה נערכת. האישה אומרת שיש להם מזל, יש לה ידיד יהודי ישראלי שהתחתן עם אזרחית סינית, וחיכה 16 שנים עד שהסתיים ה”בירור” בו לא נעשה דבר, והכירו במסמכי הנישואים שהגיש. בתקופה שחלפה נולדו להם שלושה ילדים.

“ידוע שמדובר ב’שיטת מצליח’ – שמצליחה. מטרטרים אותנו שוב ושוב. לאט לאט גם גובר המתח אצלנו בזוגיות. בעיות כספיות לאורך שנים בהם בן הזוג הזר, מקבל אשרת עבודה ואז שוללים לו. צריך הרבה כסף לעורכי דין. אין כיסוי רפואי למרות שאנחנו שנים בארץ. אנחנו משלמים על ביטוח בריאות פרטי לתיירים, שהוא מוגבל מבחינת כיסוי. לדוגמא: ביטוח תיירים לא מכסה היריון וצריך לשלם עשרות אלפי שקלים לבית החולים על הבדיקות לפני והלידה. לא קיים בארץ ביטוח רפואי אחר, ולא משנה כמה נרצה לשלם. בקיצור ממררים לנו את החיים בתקווה שנישבר”

לא מדובר במקרים יחידים אלא בשיטה שפוגעת קשה בחיי משפחות רבות התורמות לבניין הארץ. משפחות ערביות ויהודיות כאחד, שילדיהן משרתים בצה”ל והן תורמות למדינה ומשלמות מיסים

חלק מהסיפורים פורסם בתקשורת – כולל כאן באיסט 34 :

“התעללות, חוסר חמלה, חוסר הגינות, התעלמות מהוראות החוק”

נכה צהל פגוע ראש ובת זוגו בעלת אזרחות זרה. לאחר עשר שנים של טרטורים במשרד הפנים, הגיעו עד בית המשפט המחוזי שאישר לאישה מעמד  וביקר באופן חמור התעללות, חוסר חמלה, וחוסר הגינות של משרד הפנים.

זוג ישראלי – תאילנדי  העובר טרטורים כבר 13 שנים , ומשרד הפנים מסרב לאשר מעמד לבן הזוג התאיי

אחד מעורכי הדין הפנה אותי למקרה נוסף:

חיילת ממוצא אוקראיני שרצתה להביא לארץ את אמא שלה שאינה יהודיה. הנוהל מאפשר למי שמשרת שירות מלא בצה”ל, לבקש לתת אשרת שהייה להורה הלא יהודי, שאינו זכאי חוק השבות.

בית הדין קבע שלא נפל פגם בהחלטת משרד הפנים לא לאשר את בקשת החיילת. הסיבה: החיילת לא השלימה את מלוא שירותה הצבאי. למה לא השלימה את שירותה? כי נפגעה בצבא בפוסט טראומה.

עוד סיפרו, כי החיילת בהיותה ילדה, נחטפה מאמה על ידי האב הישראלי שלא החזיר את הבנות מחופשה בישראל, בניגוד לפסיקה באוקראינה בנושא הגירושין ומשמורת הילדים. האבא סיפר לבנות שאמא שלהן מתה. אלא שהאם לא הפסיקה לחפש את בנותיה, עד שמצאה אותן. כך התאחדו שוב הבת והאם. עד שמשרד הפנים הפריד אותן שוב.

יעילות הדיון

צוק שפיר מספרת למקור ראשון כי מטרתה להפוך את המערכת ליעילה.

…”בהתחלה אפילו חשבו שהצדדים ידברו רק בנייר …אבל בסוף הגיעו למסקנה שהדיין צריך לראות את האנשים, כי המפגש הישיר הוא חלק מהזכות של בעלי הדין להליך הוגן.”

…”אני צריכה לבחון כל פנייה ללא משוא פנים, “…אבל אני מכירה גם מקרים של אזרחים זרים שהגיעו לארץ בעקבות מודעה האומרת – ‘בוא, תעבוד בישראל, ואנחנו נגיש בשמך בקשת מקלט’. לפעמים האדם שהבקשה הוגשה בשמו, לא יודע בכלל מה כתוב בה”

“התקשורת (עם המתדיינים, ש.פ) היא בהחלט אחד האתגרים הגדולים שלנו”, אומרת צוק־שפיר. “יש לנו מערך שלם של מתורגמנים שמכסה כל שפה כמעט”

בדיון של הזוג מגוש דן , הכל התנהל בעברית

הדיין ועוה”ד דיברו עברית, וגם בן הזוג הישראלי דיבר עברית.

לבת הזוג הזרה, הביאו מתורגמנית לאנגלית, שהגיעה באיחור. היא הסבירה בלחישות לגברת, שהצדדים הם עורכי דין שמדברים מהר ומשתמשים במונחים משפטיים שהיא לא מבינה. 

הפרוטוקול, הוקלד על ידי קלדנית ישראלית בעברית, בשיטה הישנה והטובה.

דברי נציג משרד הפנים הוקלדו במלואם.

דברי העוררים ובא כוחם היו עמוסים בשגיאות, שחלקן הפכו את משמעות הדברים. זאת למרות שעוה”ד ובן הזוג הישראלי דיברו עברית.

ייתכן והדבר נובע מכך שהקלדנית רגילה לנציג משרד הפנים, המופיע בבית הדין באופן קבוע.
אולי הדבר נובע מכך שדיבורו היה רגוע, בעוד שהצד השני היה נסער וכואב

מה אפשר לעשות? צריך להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול כי הדיין כבר קם ויצא. אם הוא ונציג משרד הפנים יזכרו מה היה בדיון, וירצו לעזור, אולי תענה הבקשה לתיקון.

“היום אנחנו סוגרים יותר תיקים מאלה שנפתחים”

צוק־שפיר: …”לא פעם הגורם המעכב הוא המדינה, שמתמהמהת מאוד עד שהיא מגישה את תגובתה”

…”העצמאות השיפוטית של הדיינים אין פירושה שהמקום לא מנוהל – גם ברמה התהליכית, למשל בנושא של לוחות זמנים והספקים, וגם ברמת המענה הלאומי לאתגרים המונחים לפתחנו. תפקידו של בית הדין הוא לשמור על האינטרס הציבורי. השקענו בעבודה ארגונית וקיצרנו את משך ההליכים, והיום אנחנו סוגרים יותר תיקים מאלה שנפתחים. אורך החיים הממוצע של תיק היה חמישה חודשים ועלה לצערנו לשמונה חודשים בתקופת הקורונה, אבל נסגור את הפער. בפרספקטיבה רחבה, בית הדין מתייעל כל הזמן”.

איפה הבעיה?

חיפשתי ברשת ארגונים אשר ביקרו את החלטות בית הדין להגירה :

הארגון הראשון שמצאתי היה מידה :

כמה כתבות של לוי, ובהן ביקורת על פסיקה שהתנגדה לעמדת משרד הפנים. אחת מהן:

אמיר לוי כותב על דיין בבית הדין להגירה שהיה נשוי לאזרחית זרה, ולכן מנוע מלפסוק בכל נושא שקשור לאיחוד משפחות. לדעת הכותב, הדיין פסק בחלק גדול מדי של המקרים כנגד החלטות משרד הפנים. בניגוד עניינים, כיוון שהיה נשוי לאזרחית זרה.

לפי הכתוב בכתבה, הדיין מרט דורפמן עלה לישראל ב1990, למד משפטים והתמחה, וב2009 הפך לדיין בבית הדין לביקורת משמורת. ב2014 נשא לאישה אזרחית רוסיה. ב2016 מונה לדיין בבית הדין להגירה. בכתבה צויין כי היו שני הסכמי ניגוד עניינים עליהם חתם הדיין, ורק בשני נכתב כי הדיין מנוע מלעסוק בכל תחום של איחוד משפחות בשל כך שאשתו הגישה בקשה לאזרחות ב2014.

יתכן ובשל הביקורת על כך שמרט פסק נגד משרד הפנים, הוא הועבר מבית הדין להגירה

לפי אתר בתי המשפט היום מרט דורפמן משמש כרשם בנצרת

הארגון השני שמצאתי היה האגודה לזכויות האזרח בישראל

האגודה לזכויות האזרח עתרה נגד חוסר עצמאות של הדיינים הכפופים ישירות לשר המשפטים, ולהשפעת שר הפנים. עובדה המביאה למינויים פוליטיים, ולפסיקות שיתאימו לעמדת משרד הפנים. 

כתבה במקום הכי חם בגיהינום בנוגע לעתירה בבג”ץ 2920/20 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ’ שר המשפטים

האגודה פנתה לבג”ץ במטרה לבטל את סמכות שר המשפטים למנות דיינים לבית הדין לעררים. כפי שנכתב בנושא באתר האגודה:

“בית הדין לעררים הוא טריבונל במשרד המשפטים, שמשמש ערכאת הביקורת הראשונה ברוב הסוגיות של הגירה ומעמד. דייני בית הדין ממונים על ידי שר המשפטים לתקופה של חמש שנים, וביכולתו להאריך את כהונתם בחמש שנים נוספות.”

“מינויים פוליטיים של דיינים שביצעה שרת המשפטים איילת שקד ב-2019 כחלק מתעמולת בחירות, וסירובם של השרה שקד של מחליפה במשרד המשפטים, אמיר אוחנה, להאריך את מינויו של דיין אחר משום שפסיקותיו אינן תואמות את עמדותיהם הפוליטיות, חשפו פגמים חמורים בהליכים למינוי דיינים לבית הדין לעררים.”

“ב-7.5.2020 עתרנו לבג”ץ יחד עם ארגונים עמיתים, בדרישה לבטל את מינויים של שני הדיינים שמונו על ידי השרה שקד, ולקבוע שיש לבטל את הסמכות הנתונה לשר המשפטים בחוק הכניסה לישראל למנות דיינים ולהאריך את כהונתם.”

“בעתירה נטען כי המעורבות הפוליטית של שר המשפטים במינוי הדיינים משמעותה כי בית הדין לעררים אינו נהנה מאי תלות ומן העצמאות הנתונה למערכת המשפט, ואינו יכול להגן על סטנדרטים של הליך משפטי. לדברים חומרה מיוחדת משמדובר בערכאה העוסקת בזכויות אדם, חורצת גורלות בעניינים של מהגרים, מבקשי מקלט, בני משפחה של אזרחים ושל תושבים, מעמד תושבי ירושלים המזרחית והנושאים שהיא דנה בהם טעונים, רגישים ומעסיקים את המערכת הפוליטית ללא הרף.”

העתירה הוגשה בשם האגודה לזכויות האזרח, קו לעובד, המרכז לסיוע משפטי לעולים של התנועה הרפורמית, רופאים לזכויות אדם, המוקד להגנת הפרט, אס”ף – ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט, היא”ס והמוקד לפליטים ולמהגרים.

“ב-19.4.2021 ניתן פסק הדין בעתירה. על הסעד הראשון שהתבקש – ביטול מינוי שני הדיינים – ויתרו העותרים בדיון בהמלצת בית המשפט משחלפו שנתיים למינוים. לגבי הסעד השני שהתבקש – תיקון החוק בעניין הליך מינוי הדיינים – המדינה הודיעה שהיא תפעל לתיקון החוק, ונפסק שאם בתוך שמונה חודשים לא יחול שינוי ממשי בהליך החקיקה ניתן יהיה לעתור שוב”

בראש של הדיינים

צוק שפיר …”ככלל, אם הדיין סבור שנפל פגם בהחלטת הרשות המבצעת, הוא יחזיר לה את התיק. בכל מקרה, בית הדין הוא ערכאה מנהלית, ויש לו סמכויות ביקורת על פעולות המנהל. אני לא חושבת שאפשר להגיד שאין לדיין סמכות”.

…”אני צריכה לבחון כל פנייה ללא משוא פנים, אבל בתוך עמי אנוכי יושבת, ואני מכירה כל מיני מצבים”
…”גם מקרים של אזרחים זרים שהגיעו לארץ בעקבות מודעה האומרת – ‘בוא, תעבוד בישראל, תחתום לנו על ייפוי כוח, ואנחנו נגיש בשמך בקשת מקלט’. לפעמים האדם שהבקשה הוגשה בשמו, לא יודע בכלל מה כתוב בה. לדיינים יש מומחיות בזיהוי הדברים האלה, ולי כמנהלת יש תמונה ברורה של מצבת התיקים במערכת. חשוב לזכור שמהצד השני יש בקשות אמיתיות הנשענות על תשתית עובדתית מוכחת”.

” …לדייני בתי הדין יש עצמאות שיפוטית מלאה, הם כפופים רק לחוק ולפסיקה, ואני כמנהלת לא אפעיל עליהם לחץ לקבל פסיקות כאלו או אחרות. יש לנו כלים לבור את המוץ מן הבר, ולהבחין בין תיקים חשובים ודחופים הדורשים טיפול מעמיק ויסודי ובין תיקים שאכנה אותם ‘חזרתיים’. אנחנו מזהים דפוסים מסוימים שמצביעים על חוסר תום לב, ועד כה עשינו עבודה טובה מאוד בחיסול תיקים חזרתיים. אני מושקעת בזה כולי ועוסקת בכך המון”

“ולמה בעצם אתם לא חלק ממערכת המשפט”?

“היום יש במערכת חשיבה הפוכה: רואים את ההצלחה שלנו ושואלים למה לא לשכפל אותה לתחומים נוספים, כדי להוריד עומס ממערכת המשפט.  …”יתרון נוסף הוא כלכלי – אנחנו מערכת חסכונית וזולה יותר”.

….”בית הדין עובד נהדר, אבל הוא יצור חדש ויש עוד הרבה מה לשפר בו”

ישראל | פס”ד | 10 שנים התעלל משרד הפנים בנכה צה”ל פגוע ראש ואשתו הזרה