למה תאילנדים אוכלים עם מזלג וכף? לאן נעלם הסכין? לפני שמריצים את בדיחות הכלא, לא רק התאילנדים אוכלים כך. גם הפיליפינים ועמים נוספים במזרח אסיה. זה פשוט נוח. המנות מוגשות כשהנתחים חתוכים קטן או רכים מספיק בשביל לחתוך אותם עם הכף.
המטבח המזרח אסייתי מייצר מנות המשלבות בין נוזל ומוצק, עם חלקים קטנים כמו גרגרים ותבלינים. כף ומזלג אידאליים להעמיס את כל הטוב הזה לתוך הפה.
האורז מציב את הכף במרכז. אורז הוא מוצר הבסיס כמעט בכל ארוחה מזרח אסייתית. נוח יותר לאכול אורז עם כף מאשר עם מזלג. המזלג מסייע לגרוף את המזון אל הכף איתה מעמיסים לפה.
מנות רבות במטבח התאילנדי מגיעות במקור מסין. לכן, ברוב מסעדות הרחוב התאילנדיות, תמצאו על השולחן בנוסף לכפות ומזלגות, גם קופסה מאורכת או כלי גלילי פתוח ובתוכם מקלות אכילה (צ’ופסטיקס) וכפות סיניות.
בעבר הרחוק תאילנדים אכלו בידיים, בדומה לאכילת מנות במטבח הבדואי, וכן אכילה מסורתית בפיליפינים, אינדונזיה, וייטנאם ומדינות נוספות במזרח הרחוק והתיכון. גם באירופה אכלו בידיים.
גם היום, רבים אוהבים לאכול בצורה המסורתית, ומספרים שכך האוכל טעים יותר.
איך אוכלים בידיים בתאילנד? תחילה שוטפים את הידיים בקערת מים קטנה המוגשת לשולחן ומנגבים במגבת. כמו “מים אחרונים” לפני ברכת המזון. (גם במהלך הארוחה שוטפים מדי פעם את הידיים, לדוגמא בין מנות).
תצלום באדיבות: The Nation
אחר כך תופסים את המזון באגודל ושתי האצבעות שאחריו, כמו צ’ופסטיקס משולש.
לוקחים קצת “אורז דביק” או אורז רגיל. אפשר גם עלה או ירק. מגלגלים עם מזון נוסף. אם רוצים טובלים בעסיס או במרק. קצת כמו לצבוט פיתה או חלה ולטבול אותם בציר, יחד עם שוק של עוף ביד.
אכלתי עם משפחה תאילנדית על מחצלת מונחת על הריצפה, כשהצלחות במרכז המעגל. בעבר הקפידו על אכילה ביד ימין. בהודו עדיין יש הקפדה על ידיים המשמשות לאכילה.
המנות מוגשות בטפרטורה מתאימה לאכילה בידיים. מידת חום מתאימה גם לבליעה. חמים. לא רותח, ולא קר.
גם בסעודות כף-ומזלג, מנומס לאכול בידיים סוגים שונים של מאכלים: אורז דביק ข้าวเหนียว – קָאוֹ נִיָאוֹ, רוב סוגי האוכל החתוכים בצורת אצבעות כולל סיגרים, כנפי עוף וכדומ. מאכלים מצפון מזרח תאילנד המגולגלים בתוך עלים, פירות-ים וסרטנים ועוד.
המזלג והסכין הגיעו כנראה לסיאם בתקופת הקליטה של המצאות ומנהגים מאירופה.
חשוב לציין שיתכן והמזלג והסכין הומצאו במקביל בכמה אזורים בעולם. ממצאים ארכיאולוגים בחפירות מעלים כי כבר בתקופות קדומות לפני הספירה, נמצאו כלים דמויי כף עשוים מצדפות וקליפות של פירות. כך גם כלים לנעיצה באוכל (אבות המזלג). בשלב מסויים בערך 3000 לפני הספירה, יש תיעוד על הופעת מקלות אכילה בסין.
בימי המלך ראמה השלישי, 1788-1851 והמלך ראמה החמישי נקבעה האכילה בסכין ומזלג כצורת האכילה הרשמית בכל המעמדות. המטרה הראשונית הייתה כנראה הקלה והצגה של מנהגים מתאימים לאורחים זרים שהגיעו מהמערב. ראמה השלישי היה מלך סיאם הראשון שנסע מחוץ לממלכה. ארמון המלוכה שלו העסיק משרתים ופקידים מערביים, וילדיו למדו באוניברסיטאות במערב. התוצאה הייתה אימוץ מסורות מערביות. מנהג נוסף היה מעבר לאכילה בשולחן, במקום התקבצות משפחתית על מחצלות כשהמזון במרכז.
סכינים שמשו בעיקר ככלי עבודה לציד ולחימה, ולא כלי אכילה.
נימוסי שולחן
כללי האכילה שהתגבשו בתאילנד בשימוש בסכין ומזלג, נועדו להשיג ערבוב מיטבי של כל מרכיבי המזון והטעם במנה בדרכה לפה.
האוכל משופד על המזלג המוחזק ביד השמאלית. נדחף ומועמס אל הכף האחוזה ביד הימנית. האוכל מובא אל הפה עם הכף שביד ימין.
צ’ופסטיקס משמשים רק לאכילת מנות נודלס בקערה עם או בלי מרק, ומנות נודלז נוספות כמו פטתאי, פט-סי-איו , פט-קי-מאו ועוד.
דנה טָגָאוּ 
2 תגובות